את הקשה תעשו אתם, את הבלתי אפשרי תשאירו לנו!/ מאת רחלי ירימי

אחריי היא לא סתם עמותה, היא משפחה שמחזקת ומעצימה את כל השותפים בה. המשפחה מצמצמת פערים בחברה מעצימה נערים ונערות מכלל הארץ, מביאה לעשייה מנהיגות ואחווה לכל הנוטלים בה חלק.

עידן ממן חניך לשעבר מקבוצת אחריי מהעיר באר שבע וכיום אחר סיום התיכון עושה את שנת שירותו בקבוצת אחריי שממוקמת בשכונת התקווה בתל אביב.

מה הוביל אותך לעשות את השנת שירות? וכיצד החלטת שאתה רוצה לקיים אותה דווקא באחריי?
"בחרתי לעשות שנת שירות לפני צבא כי הבנתי שאני רוצה לעשות תהליך עם עצמי ועם הסביבה.
הבנתי שאני רוצה ללמוד להתנדב ולתת מעצמי כמה שיותר לפני שאני אתגייס ומחובתי לתת ולעזור לאותם אנשים שנקודת ההתחלה שלהם לא הייתה טובה.
 את השנה הזאת חלטתי לעשות בעמותת אחריי כי גדלתי בתוכה בתור חניך ואני מאמין בתכנים, בערכים ומסרים שהעמותה מעבירה."

באמת אפקטיבי כיום לעשות את שנת השירות?
"זו שנה עמוסה בעשייה, שנה שמפתחת את השינשין בפרט ומספקת בטירוף. שנת שירות זו שנה במה אתה לומד על עצמך דברים שלא ידעת, אתה נותן מעצמך 24/7 והופך להיות חלק משמעותי מחיים של אנשים, אתה לומד להתמודד עם מצבים וסיטואציות ובעצם מקבל הכנה מטורפת לחיים האמיתיים ולצבא בפרט."

מה קורה ב"קומונה"?
הקומונה היא הבית שלנו בשנה זו שזה חוויה מאתגרת בפני עצמה. למדתי לנהל משק בית מבישול ל8 אנשים ועד ניקיון,למדתי והכרתי עיר חדשה שהפכה בשבילי לבית שני, למדתי לחיות בחברה של עוד אנשים בדירה משותפת עם 0 פרטיות,למדתי להתנהל עם כסף ובעיקר למדתי לתת מעצמי למען אנשים , להאמין בכל אדם באשר הוא אדם ולתת לו מקפצה להתקדם ולהצליח. ואתה נדרש תמיד להיות אקטיבי ולדאוג לשאר.

מה קורה עם הלו"ז שלך? איך הוא מתנהל?
הסדר יום שלי מתחיל בהתנדבות בוקר בבית ספר ראשית שבו אני עוזר לחניכים בלימודים, מתגבר אותם בנושאים שונים ועוזר להם דרך ספורט.
משם אני ממשיך לקומונה לארוחת צהרים ואז הולך למנ"ש (מרכז נוער שכונתי) שבו אני מדריך קבוצות גיל שונות ומשמש כמדריך פעיל וכמקום מפלט לנוער בשכונה.
בנוסף פעמיים בשבוע אני מאמן בקבוצה של הכנה לצהל בשכונת התקווה מתוך פרוקייט של אחריי.

ספר לי על מקרה שהשפיע עליך בשנה זו?
במהלך השנת שירות התמיינתי ליחידה מובחרת ובעקבות הלחץ והעומס התעסקתי פחות בהכנה לגיבוש המיועד, בגיבוש נפצעתי  וההזדמנות להגיע לאותה יחידה נלקחה ממני.
דבר זה פגע בי רבות והקשה עלי להמשיך ובעשייה, אך תוך זמן קצר חזרתי לעצמי והכנתי תוכניות נוספות על מנת להילחם ולהגיע בסופו של דבר לאותה יחידה.


אם ישבו נערים/ות ויקראו את כתבה זו מה היה המסר שלך אליהם?
"תהיו אנשים טובים, תתנו מעצמכם לאחר ולכו תעשו שנה משמעותית."